כאוס ובחירות: למה אני לא מתרגש מבחירות חמישיות?

כרגיל, הסתכלות על המציאות דרך נקודות מבט כאוטית נותנות אפשרויות מעודדות במצבי אי-ודאות קיצוניים.

שני מושגים מתאוריות של כאוס מביאים אותי להתעודד, פיצוליות (bifurcation) ואי-ליניאריות.

המאבק בין האטרקטורים 'לא-ביבי' ו'דווקא ביבי' עדיין בעיצומו. אין הכרעה לאן ההתארגנות שלנו כחברה חותרת. הבחירות עכשיו כנראה כבר לא יגרמו להכרעה בין שתי החלופות. מכאן, שעדיין לא בשלה ההכרעה בין שתי התוצאות האפשריות – לא נוצרה העדפה מכרעת לאטרקטור מנצח.

מאידך, קשה לדעת מתי תיוצר ההכרעה, זוהי אי- הודאות המרכזית. ההנחה של החושבים ליניארית היא של התקדמות איטית וקבועה לאורך זמן - ולכן שלא יהיה הבדל בין מערכת הבחירות הנוכחית לזו הבאה, וראה את העובדה שלא חל שינוי מהותי מהבחירות הקודמות.

זה נכון – אבל אפשר להסתכל על זה משתי נקודות מבט – השינוי הליניארי לעומת השינוי האקספוננציאלי. כפי שאפשר לראות בגרף להלן, ההבדלים בין שני מהלכי השינוי לא גדולים בתחילת הדרך. רק בהמשך ניתן לראות את הפערים.





נכון, קשה לדעת מתי יפתח הפער, אבל כל מי שאופטימי ומוכן לעבוד על זה – בסוף, יפתח פער לטובת אחד האטרקטורים. אחת הדרכים לעודד אטרקטור להתגבר היא לגבש אותו בכיוון של אנרגיה חיובית. האטרקטור 'לא-ביבי' הוא חלש כי הוא לא מאופיין ע"י 'כן- משהו \ מישהו'. כלומר הוא איננו מייצג מציאות נשאפת ברורה שתורמת אנרגיות לשינוי.

אם תתגבש אלטרנטיבה של 'כן' אולי יואץ תהליך השינוי.

זה תלוי באלו שרוצים שינוי

פוסטים נוספים