עזה על סף כאוס - הזדמנות להתארגנות עצמית

 

 

האופן שבו מנוהל הקרב בעזה מייצג מחשבה ישנה- המבוססת על גישות מערכתיות על פיהן אנחנו נמצאים במערכה שיש להכריעה. המאמינים בגישה זאת מאמינים שההכרעה תגרום לקריסת המערכת היריבה ותאפשר  למערכת המנצחת לשלוט. הניסיונות של העשור האחרון מראים כי גישה זאת לא מביאה לתוצאה המקווית. כלומר, מערכת החוקים המסדירה את מאזן הכוחות הקיים איננה יציבה ומביאה למצבי סף כאוס באופן תדיר. היא לא מביאה להכרעה של המערכת היריבה.

יתכן ששימוש במערכת מושגים חליפית מתאימה יותר למציאות ותביא לרעיונות אחרים שתרגומם למעשים עשוי לשנות את המציאות. מערכת מושגים כזאת נמצאת במסגרת תיאורטיות חדשות הנקראות בדרך כלל תיאוריות של כאוס ומורכבות. מן התאוריות הללו אפשר לשאוב כמה מושגי מפתח, על-סף כאוס, התארגנות עצמית, אטרקטור ופרקטל. נתחיל מהאחרון ובאמצעותם גם להבין אחרת את המציאות וגם לגזור אולי פעולות אחרות.

תופעת הפרקטל: מה שקורה בעזה הוא תופעה שקיימת ברמות אחרות בהתארגנות העולמית (למשל בפקיסטן, סוריה, עראק וכד'), זוהי תופעה מקומית מייצגת תופעת גלובאלית יותר (כמו שמרכיב אחד של כרובית ניראה כמו הכרובית כולה). משמעות אפשרית היא שאם הכוחות הרדיקאלים משתלטים על חלק מהעולם סיכוייהם להשליט את החוקיות שלהם על מרכיבים רחבים יותר של העולם גוברת. הנצחת אטרקטור אלטרנטיבי הינה על-כן אינטרס של המאמינים כי חוקיות אחרת צריכה לשלוט בעולם.

אטרקטור הוא  המצב הסופי שאליו חותרת מערכת הנמצאת על סף הכאוס. בדרך כלל  התארגנות עצמית  תוביל לאחת משתי אפשרויות, קריסה חזרה למבנה הקודם או התארגנות חדשה על בסיס אטרקור חדש – שהוא התמסדות סביב קבוצת חוקים חדשים. המצב בעזה הוא מצב על סף פיצול: או שההתארגנות העצמית תחזור למצבה הקודם - על פיה העולם המתקדם איננו נאבק על שליטתו  ומאפשר לכוחות רדיקלים לעשות כבשלהם,  או שהיא תתארגן על בסיס אטרקור חדש.

מה יכול להיות אטרקטור חדש? מערכת חוקים המבוססת על הרעיונות של ליברליות- דמוקרטיה וקידמה טכנולוגית. השלטת מערכת החוקים הזאת, שתהווה התוצאה שלך המצב הכאוטי המתרחש בעזה עדיפה גם לעולם הערבי – מוסלמי המתון, וכמובן גם לעולם המערבי שעדיין איננו קולט שישנו איום אמיתי על החוקיות של קיומו.

ההשלכות לישראל:

תובנה ראשונה היא שמצב בעזה הוא מצב של על-סף כאוס. הוא יכול להדרדר לכאוס כללי אך יכול גם שלא. מצב על כאוס הוא הזדמנות להיווצרות של חלופה – זו יכולה להיווצר באופן אקראי לגמרי או באופן שמוכוון על קבוצת שחקנים.

בחירת האטרקטור: בעולם כאוטי של התארגנות עצמית יכול להיווצר אטרקטור חדש בצורה אקראית. מאידך, כאשר שחקנים מגדירים לעצמם מצב סופי רצוי ופועלים למימושו יש סיכוי כי הוא זה שישתלט בסופו של דבר. לכן, השחקנים צריכים להגדיר  מצב נשאף ולהתחיל לנסות להפעיל כוחות ושחקנים בהתאמה לו.

הרעיון הפרקטאלי: הבנה שמה שקורה בעזה הוא תקדים למה שיקרה בחלקים אחרים של העולם. אם בפרקטל העזתי יתמסד אטקרטור חליפי- שבו החוקיות השלטת הוא החוקיות המערבית – הליברלית- דמוקרטית זה יעזור לאותם חלקים בעולם שהחוקיות הזאת עדיפה להם. אם החמאס ישרוד – החוקיות הדתית- פנטית - רצחנית (הח'ליפית) תקבל אנרגיות שתלטניות. הפעילות המדינית שלנו כלפי העולם הנאור צריכה להביא לתובנה כי הקרב בעזה הוא בשליחות העולם הנאור כולו. על המדינאים שלנו לגייס את קבוצת השחקנים שיכולים להזדהות עם האטרקטור שאנחנו מעדיפים ולעודד אותם לפעול למימושו.

המערכה הצבאית: המערכה הצבאית תמיד נתפסת כהמשכו של מהלך מדיני או תוצאה של כשל שלו. כיום המערכה הצבאית ממחישה את המצב הכאוטי שבו העולם נמצא. מצב על סף הכאוס מתארגן בסופו של דבר למציאות ישנה או חדשה. רק לאחר שהמדינאים והקברניטים יחליטו מהי המציאות שלה הם רוצים לעזור להתהוות, רק אז יוכלו אנשי הצבא לפעול לכיוון המסייע לה להיווצר. לדוגמא, מאחר ש'שקט' הוא לא מציאות חדשה, הצבא יכול לפעול לכיוון של פיצול בין העם להנהגה באמצעות כלים כמו לוחמה פסיכולוגית או מבצעים מיוחדים שמיועדים לפגיעה ישירה בהנהגה. כל זמן שלא יוחלט על אטרקטור חדש, הצבא יכול רק לתחזק את המצב על-סף הכאוס עד שמציאות חדשה תיווצר מעצמה (כלומר באמצעות שחקנים אחרים ובהתאם לאטרקטור שהם חותרים אליו). לאזרחי העולם הנאורים יש רק תיקווה שהאטקרטור שיווצר לא יהיה זה של העולם הח'ליפי.

 

Please reload

Please reload

פוסטים נוספים