אובמה הלבן: תפיסת הדרך לשינוי

June 3, 2013

 

[על בסיס נאום נשיא ארצות הברית על המזרח התיכון וצפון אפריקה]

נאומו של אובמה שנישא במחלקת המדינה בחודש מאי מציב אתגר מעניין למי שרוצה להבין איך נשיא ארה"ב מסתכל על תהליך השינוי שהאזור יעבור בתקופה הקרובה.

 

מהי הפרדיגמה שבמסגרתה צובע אובמה את הדרך לשינוי?

 

כדי להבין זאת אפשר להשתמש בספרות האקדמית והניהולית המוכרת. ממנה אפשר לזהות חמש דרכים (פרדיגמות) שבהם מנהלים חושבים על שינוי:

פרדיגמת השינוי המתוכנן,  המבוסס על חשיבה רציונאלית של הצבת יעדים ותכנית כהלכה למימושם (הפרדיגמה הכחולה): על פי גישה זאת שינוי הוא תוצאה של תכנית עם יעדים מוגדרים, משאבים מוקצים ומדידת הישגים.

נשתמש ב"כלים הדיפלומטיים, הכלכליים והאסטרטגיים שישנם לרשותנו". הוא מסביר ש"המטרה צריכה להיות דגם שבו מדיניות של מכסי מגן הופכת לפתיחות...", ומפרט את שלבי הביצוע: "ראשית, פנינו לבנק העולמי.... שנית, איננו רוצים להעמיס על מצרים הדמוקרטית את חובות העבר שלה... שלישית, אנו פועלים יחד עם הקונגרס... רביעית, ארה"ב תשיק יוזמת שיתוף בסחר ובהשקעות".

 

פרדיגמת משחק הכוחות המבוססת על בניית קואליציות ומניפולציה של אינטרסים ואיומים (הפרדיגמה הצהובה):

"בלוב ראינו שהטבח קרב והולך, היה לנו מנדט לפעול ושמענו את בקשת העזרה של העם הלובי. לולא פעלנו לצד בעלות בריתנו בנאט"ו ושותפותינו בקואליציה האזורית, אלפים היו מתים... אנחנו חייבים להודות כי לא כל ידידינו באזור הגיבו לדרישות לשינוי"

פעלנו כך בעבר אבל אני לא חושב שנפעל כך בעתיד:

"אנו נסייע למצרים באמצעות מחיקת חוב של כמיליארד דולר...(זו תרומה משמעותית זאת???)  אנו נעזור למצרים להשיג שוב גישה אל השווקים"; נתמוך "בזכויות אוניברסליות" ו"ברפורמות פוליטיות וכלכליות".

"איש לא יפיק תועלת ממרוץ אחר נשק גרעיני באזור, או מההתקפות הברוטאליות של אל-קאעידה. אנשים בכל מקום יראו כי כלכלתם תיפגע קשות מקיצוץ באספקת האנרגיה... ארה"ב גינתה מעשים אלה ויחד עם הקהילה הבינלאומית החמרנו את הסנקציות שלנו על המשטר הסורי".

כלומר, אובמה איננו חושב שהפרדיגמה הצהובה – שניהלה את ארה"ב בעבר, עדיין יעילה!

 

פרדיגמת ההנעה המבוססת על יצירת מוטיבציה באמצעות עידוד, תיגמול והוקרה או באמצעות מניעת תגמולים או ענישה מרומזת או מעשית (פרדיגמה אדומה)

 

פרדיגמה הלמידה המזהה תהליכי שינוי כתהליכי למידה המבוססים על התנסות, חקירה, תיקוני טעויות והפקת לקחים (הפרדיגמה הירוקה) . לא מצאנו איזכורים לפרדיגמה זאת בנאום.

 

או הפרדיגמה הלבנה המבססת תהליכי שינוי על תמיכה בהתנהלות אוטונומית תוך זיהוי כיווני תנועה ותמיכה בהם, זיהוי תבניות מתהוות וחיזוקן וקביעת הגבולות בתוכם ישנו חופש בחירה רחב. השינוי הוא אקראי, לא לינארי, לא תמיד ניתן לשליטה וחיזוי, ומוטב כי נייצר תנאי מסגרת מתאימים וניתן הזדמנות לשינוי להתרחש. במקרה זה התערבות פחות תועיל מאשר הסרת מכשולים ומתן אפשרות ליצירתיות לקחת חלק.

"שינוי בעוצמה כזו אינו מתחולל בקלות... יחלפו שנים עד שהסיפור הזה יגיע לקצו. בדרך יהיו ימים טובים וימים רעים. במקומות אחדים השינוי יהיה מהיר, באחרים הוא יהיה הדרגתי"

: "בתחילה יצאו לרחובות מאות מפגינים, אחר כך אלפים...". "בקהיר שמענו את קולה של האם הצעירה שאמרה: "זה כאילו אני יכולה לראשונה לנשום אוויר צח". בצנעא שמענו את הסטודנטים שקראו "הלילה חייב להגיע לקצו".  

"לא אמריקה הוציאה אנשים לרחובות תוניס וקהיר. האנשים עצמם יצרו את התנועות... המשאב הגדול ביותר שטרם נוצל במזרח התיכון ובצפון אפריקה הוא כישרון האנשים".

הדרך היחידה קדימה היא אם הממשלה והאופוזיציה יפתחו בדיאלוג... הממשלה חייבת ליצור את התנאים לדיאלוג, והאופוזיציה חייבת להשתתף בו". 

 

– יש כאן גם איזכור מאיים על היכולת של ארה"ב להשתמש בכוח – אבל רק רמז; לא נראה שאובמה מתכוון להפעיל כוח מחוץ ללוב (שבה הופעלה נאט"ו) או באופן ישיר ע"י ארה"ב (מה שפוסל למעשה את הפרדיגמה הצהובה)

 

מה למדנו מהנאום?

 

מה התפקיד שאובמה לוקח על עצמו בתהליך השינוי:

  • כמוביל: האם אובמה מתנדב להוביל את השינוי?

  • כיועץ: מאבחן אנליטי מתוחכם בסגנון אהוד ברק?

  • כמספר סיפורים: הוא בונה סיפור אטרקטיבי עם התחלה, אמצע וסוף נעלם, שבהחלט ראוי לספר אותו לנכדים...

 

נראה שאובמה הוא מנהיג לבן; מנהיג שיותר מאשר הוא מוביל הוא מצטרף. מנהיג שיותר מאשר קובע את הכיוון מבין את הכיוון ש"המקומיים" חותרים אליו ותומך בו. מנהיג שמציג אלטרנטיבות ומעודד את האנשים להתבונן בהן ולבחור לעצמם.

כראשה של מעצמת- העל, אובמה מראה לנו דרך אחרת מזאת שחשבנו שנראה. אנחנו צריכים לבחור לעצמנו את הדרך. משנבחר – אובמה יתמוך!

Please reload

Please reload

פוסטים נוספים