קבלת החלטות בסביבה כאוטית- אתם כבר יודעים שזה לא רציונאלי

קולגה שלי לימד אותי פעם כי למנהלים אין בעיה עד שאין להם פתרון. למה הכוונה? כאשר אנחנו חיים במציאות מסויימת והיא לא מוצאת חן בעיניינו, אנחנו מנסחים לעצמנו מציאות אחרת שאם היתה בידינו היינו מרוצים (מאושרים?). זאת נקראת מטרה או יעד. כאשר יש לנו, ורק כאשר יש לנו מטרה, רק אז יש לנו בעיה. והבעיה היא איך לסגור את הפער בין הרצוי למצוי. כלומר כאשר אנחנו ניגשים לשאלה של החלטה אנחנו יודעים מראש מה אנחנו רוצים להחליט.

באוניברסיטה מלמדים אותנו להתחיל מאבחון (כלומר לזהות מה הבעיה), אח"כ לעצב פתרון לבעיה שזיהינו (כלומר לזהות חלופות לפתרון), אח"כ להחליט (כלומר לבחור את החלופה למימוש) ולבסוף לבצע (כלומר לממש בפעולה את החלופה הנבחרת). אבל, גם מתכונת המחקר המדעי – שהיא הסוציאליזציה של החוקרים לחדש ידע, מבוססת על השערה שצריך לאושש , להפריך, או להנגיד עם השערה אחרת. כלומר, קודם מחליטים מה רוצים למצוא ואז מתכננים מהלך שיאפשר למצוא את מה שחיפשנו. כך אנחנו מכשירים את אנשי המדע!

אם כך, מקובל לחשוב כי כאשר אנחנו נמצאים לפני החלטה אנחנו מפעילים תהליך רציונאלי: אוספים מידע, מנתחים אותו ובתהליך לוגי מגיעים למסקנה. אני זוכר שכשעזבתי את הצבא ניסיתי לעשות תהליך בדיוק כזה. בניתי לעצמי חמש (!) חלופות להמשך דרכי והייתי צריך להחליט במה לבחור. לשמחתי ההחלטה הייתה בידי ולא בידי אחרים. על פי מה שלמדתי וגם לימדתי מפקדים בצבא, עיצבתי טבלת החלטה שבה כל חלופה קיבלה ניקוד על בסיס קריטריונים שנקבעו מראש, ויצא ששלוש חלופות קבלו את אותו הניקוד המסכם. מאחר שבילתי את ה-15 שנים שלפניכן בתוך הצבא, הערכתי שהאינסטינקטים שלי לגבי מתן הציונים אינם מכויילים לחברה האזרחית ופניתי להתייעצות עם אנשים שאת דעתם החשבתי. עד כאן תהליך רציונלי בהחלט. מה בחרתי? את החלופה הפחות שפוייה באותו זמן (מצב כלכלי ' על הקרשים') – להקים חברת יעוץ חדשה עם עוד שני אנשים שהכרתי רק באותה שנה. האם זה רציונאלי? לוגי? עונה לקריטריון של הליך החלטה סביר? האם באתי אל ההחלטה ב'ראש נקי'?

כנראה שלא. אנשים לא באים אל מצב החלטה בראש נקי. כבר מקובל עלינו, וטברסקי וכהנמן ודן אריאלי ואורי גניזי והממשיכים שלהם כבר הראו, כי תהליכי קבלת ההחלטות שלנו הם מוטים ובמגוון צורות רחב.

ובכל זאת מה משתנה כאשר העולם כאוטי?

במצב הטבעי קודם אנחנו מחליטים ואח"כ אנחנו אוספים מידע שתומך בהחלטה שלנו ( לדוגמא, בחירת בת זוג, או החלטה בראיון קבלה לעבודה). אם המידע לא תומך בהחלטה שלנו – אנחנו מתעלמים ממנו או משכנעים את עצמנו ואת שותפי ההחלטה שלנו שהוא לא רלוונטי (אם אתה בעד לעזוב את שטחי הגדה המערבית כל מה שקורה שם תומך בכך, אם אתה נגד, אותו דבר!). וזה גם מזכיר כמה חשוב הרושם הראשוני – הוא הזמן שבו מתקבלת ההחלטה האמיתית. ולהוותנו יותר מידי פעמים, קורה שהחלטות אפריוריות מבוססות מידי על ניסיון החיים – גם כאשר הרלוונטיות שלו למקרה הנוכחי היא מוגבלת בלבד (אם החלטת בעד מי להצביע לתפקיד ראש הממשלה, כל מה שיקרה אחר-כך יתמוך בכך או שתתעלם ממה שקרה!). כלומר, השמחה, הצער, התקווה, הכעס, המירמור, התיסכול הם מעצבי ההחלטה ולא הלוגיקה.

אז מה עושים כאשר לא ניתן לחזות את העתיד? כאשר לא ניתן להתבסס על מידע מן העבר כדי לחייץ אל העתיד? כאשר קשה להגדיר ולהסכים מהו המצב A (המצב שבו אנחנו נמצאים ולהסכים ממה אנחנו לא מרוצים), להגדיר ולהסכים מהו המצב B אליו נשאף?. איך נעשה תכנית שינוי שתביא אותנו לשם כאשר במקביל למה שאנחנו עושים העולם משתנה גם בעצמו?

אחת הדרכים היא להצמד למודל הטבעי, קודם לעשות ואח"כ לברר אם העשייה מקדמת אותנו לכיוון שרצינו. אם כן – יופי! אם לא – מחפשים תיקונים שישפרו את המצב. אם זה בכל זאת לא מצליח מתחילים מחדש (שינוי ממעלה ראשונה). אם זה לא מצליח כמה פעמים מחשבים מסלול מחדש (שינוי ממעלה שניה). במקרה כזה המציאות משכנעת אותנו שניסיון החיים שלנו והאינטואיציה שלנו לא מקדמים אותנו ויש טעם בחשיבה אנליטית סדורה (במושגים של דניאל כהנמן, system 1, system 2).

כדי לצאת לדרך הזאת אנחנו מוזמנים להיות קשובים לרצונות שלנו. מה אנחנו בעצם רוצים להשיג? מה אנחנו באמת רוצים לשנות? כאשר יש לנו כוונה מנוסחת, אנחנו יכולים להתחיל לממש אותה. ואם כבר תהליך אנליטי מקדים - זהו תהליך של reflection, ניסיון מעמיק להבין את עצמי, את השאיפות שלי, והתכנסות אנרגתית לעמוד מאחורי הכוונות שלי כדי לממש אותן.

אם נקבל את זה שבאופן טבעי קודם מחליטים אח"כ מיישמים ולפי ניסיונות היישום מתקנים ומשפרים – כלומר, קודם עושים ורק אח"כ חושבים, נגלה שאנחנו בנויים מראש לנהל במצבים כאוטיים.

נגלה גם שכתוצאה מהפעולה שלנו אנחנו חושבים אחרת.

זה לא מתאים לכל האירועים אך לרבים מאד – בהחלט כן!

# הפוסט בהשראתם של יצחק אדיז'ס והנרי מינצברג

# הערה: צירפתי את התמונה של עמוס טברסקי כי את התמונה של דניאל כהנמן כולם מכירים בעוד עמוס לא זכה להכרות מספקת כי עזב אותנו מוקדם מידי.