חמישה שבטים, חמישה נרטיבים – לכבוד חג השבועות

במסורת היהודית חג מתן תורה הוא אחד מראשית הסימנים להתגבשותנו לעם.


היום כשאנחנו על סף הכאוס ישנה הזדמנות להתארגנות חדשה ולחידוש תחושת היותנו 'עם'. במזרח תיכון שנמצא כבר תקופה על סף כאוס השלטון שלנו מנסה להשליט תודעה שנוחה לו. השלטון שלנו מנסה להשליט פיצוליות: גם הנשיא עם המסר של חמשת השבטים ועוד ביתר שאת ראש הממשלה שלנו, יחד עם כמה משותפיו הקרובים, מעודדים פיצוליות. הם רוצים שנאמין שכל אחד מאיתנו שייך לקבוצה אחרת הנמצאת בניגוד או בקונפליקט מול קבוצה אחרת בחברה הישראלית.


אם נבחן את המציאות הזאת בכלים של הגישות הנארטיביות נגלה אולי שישנם בחברה הישראלית כמה סיפורים מובילים אבל שהם לאו דווקא צריכים לפצל ביניינו:

הנרטיב הציוני: כיבוש הארץ והישראליות - קודם כל ישראל (בטחון,שליטה על הקרקע, וילה ביער), בעבר יוצג ע"י התנועות הקבוציות והמושבים, היום מיוצג בעיקר ע"י הציונות הדתית.

הנרטיב של כור ההיתוך – הסוציאליסטי: באנו מגולות שונות וננסה לבנות כאן משהו אחיד ומשותף

הנרטיב של המיעוט: כל אחד מאיתנו שייך למיעוט (המיעוט התל-אביבי, המיעוט החרדי, המיעוט השמאלני, המיעוט הערבי, המיעוט המזרחי), כולנו מרגישים שאנחנו רק קצת מול הרבים.

הנרטיב הגלובלאלי – הנרטיב של הסטראטפיסטים ומדינת תל-אביב – הנארטיב הקפיטליסטי, היחידני, התחרותי, אנחנו חלק מהעולם כולו.

הנרטיב המסורתי: ההתרפקות על העבר כמקור לתשובות, המסורת ככלי ללכידות משפחתית אבל היפרדות מהדת הממוסדת והבירוקרטית.


ברור שאצל כל אחד מאיתנו ישנו יותר מנארטיב יחיד ואנחנו מתמרנים ביניהם. אנחנו מזדהים עם כמה מהם בבת אחת: גם מברכים על היין ביום שישי וגם נוסעים להורים בקיבוץ בשבת, גם הולכים לשמוע את השופר בבית כנסת וצמים ביום כיפור וגם מקדמים סטאטאפ במימון סיני – או יפני – או אמריקאי, גם אשכנזים וגם מזרחיים. גם הולכים להפגנה בעד שתי מדינות וגם הולכים למשחק כדור רגל של בית"ר. גם רוצים שלום עם הפלסטינים וגם רוצים את כל הארץ.


הפוליטקאים מנסים להפריד ביניהם ולגרום לנו להרגיש כאילו רק אחד מהם מזהה אותנו. כך, כשמנסים להפריד ביניינו מנסים לפורר את תוכנו כי מה שיש ביניינו ישנו גם בתוכנו. אבל אנחנו שלמות אחת –גם כיחידים ויכולים להיות גם כחברה.

אבל, זה לא יצליח להם - כי אנחנו גם פולנים וגם מרוקאים, גם ירושלמים וגם חילוניים, גם אינדיודואליסטים וגם משפחתיים, גם שומרי מסורת וגם רוצים להגיע לים, או לקנות ארטיק לילד בשבת.


הסיפור של הקצוות הוא 'או-או'

אבל אנחנו

'גם וגם'


[בהשראת דויד ברוקס – ניו-יורק טיימס, 26 למאי]

פוסטים נוספים