האם ארגונים זקוקים ל- Chief Ethics Officer ?
בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר אירועים במישור האתי שמאפילים על הצלחות של מנהלים, של חברות וכמובן פוגעים באנשים. ניראה שהמחיר של תקלות אתיות אתיות עולה כל הזמן.
למה זה קורה והאם הגיע הזמן לשקול מחדש תפקיד מטה בתחום האתיקה בארגון?
המחקר והניסיון מראים כי 'תקלות אתיות' מתרחשות מכמה סיבות ובהן,
כי בעיה אתית לא חושפת את עצמה ככזאת (אלא כהתלבטות ניהולית- עיסקית 'תמימה')
כי ההשלכות האתיות של החלטות עיסקיות לא נחשפות בקלות או שמתגלות רק בדיעבד
כי צריך זמן פנוי וראש פנוי כדי להתמקד בשאלה מורכבת (ומנהלים בדרך כלל קצרים בזמן)
כי מנהלים לא מחונכים ומתורגלים להתמודד עם דילמה בעלת שני צדדים חיוביים (שהיא המהות האמיתית של דילמה אתית: רווח או הצלחה אישית מול...).
כי מבלבלים בין לפעול לפי החוק לבין לפעול לפי הנורמה הראויה
מציאות זו 'מבטיחה' לנו המשך של התנהגויות אתיות בעייתיות.
האם בעל תפקיד בארגון יכול לצמצם את התופעה?
בארגונים רבים ישנן ועדות אתיקה שבראשן ממונה אתיקה. אבל לרוב, הועדות הללו פסיביות, ללא עוגן בהנהלה הבכירה ויותר מידי פעמים משמשות כ'פלסתר' מול דרישות רגולציה – כלומר, לא באמת משפיעות על ההתנהלות בארגון. לעומתן, קצין מטה בכיר יכול להיות בעל השפעה רחבה יותר, הנוגעת לאסטרטגיה, יעדים, תהליכי תימחור, תיגמול, פיתוחים טכנולוגיים וכד'.
הוא יוכל לעסוק בנושאים ושאלות כמו:
מה האיומים האתיים שבמוצר שלנו (הוא ממכר? הוא מסכן את המשתמש?)
האם השירות שלנו עונה לקריטריונים אתיים (אנחנו באמת מקשיבים? אנחנו מנצלים חולשות? אנחנו מפעילים כוח עודף מול ספקים?)
מהם הפגמים האתיים שבתהליכי ניהול המשאב האנושי אצלנו (מכרזים פתוחים? קידומים הוגנים? שיוויון ביחס לכולם?)?
במה היחס שלנו לסביבה הפיזית הוא מקיים ותורם לפיתוחה ובמה פוגע?
תשובות לשאלות אלו, ופתרונות ברי-יישום בסביבה העיסקית התחרותית מצריכים פתיחות מחשבתית, זמן, ניסיון עיסקי ורוח של הליכה נגד הזרם. את אלו יוכל לעשות בעל תפקיד עם עוצמה אישית, רוח לחימה ונגישות למקבלי ההחלטת הבכירים ביותר.
בתפקיד מטה עצמאי הוא גם יוכל למצוא את הזמן להקשיב לאן נושבת הרוח, ללמוד נושאים חדשים, להסתכל קדימה בזמן, לנסוע לכנסים מקצועיים וללמוד מאחרים.
אבל ישנם גם סיכונים: אחרים עשויים לראות את עצמם פטורים מלעסוק בשאלות אתיות
לכן, הוא צריך גם להיות קטליזטור ומחנך ולהשאיר את האחריות על האתיקה אצל המנהלים. (כמו מנהל סיכונים או מנהל בטיחות למשל). ניהול האתיקה בארגון הוא חלק מנהיגותי, תפקיד ניהולי-לא שולי, לא תפקיד של יועץ.
ולבסוף, כמחזיקי עניין בחברות העיסקיות שסביבנו – האם אנחנו עוד יכולים להאמין ברגולציה עצמית? האם עוד לא נשברנו ממה שרואות עינינו (ולכן אנחנו מחזקים את ידי הרגלוטרים מעבר למה שמתבקש באמת?).
אני הייתי רוצה לתת עוד סיכוי.
מה אתם חושבים?
אשמח לקבל תגובות
בהשראת מאמר עמדה בניו-יורק טיימס (22 לאוק 2018):
?Kara Swisher: Who Will Teach Silicon Valley to Be Ethical