הלכתי לחדר כושר: על נוכחות (presencing) והיעדרות (absencing)
אתמול הלכתי לחדר כושר. אני משתדל לעשות את זה פעמיים בשבוע (למי שבגילי- מאד מומלץ!).
בדרך כלל אני מתחיל בריצה: אני שותה קצת מיים קרים, מכוון לי מאוור לכיוון הגוף, מתחמם בהליכה מהירה עם שיפוע ואח"כ מתחיל לרוץ.
אתמול עשיתי אותו דבר.
לאחר כמה דקות הגיעה בחורה ורצתה גם היא לרוץ. היו בחדר עוד 10 מכשירי ריצה אבל היא – מבקשת לכבות את המאוור כי היא רוצה דווקא לרוץ על ידי.
היא אומרת לי: "מאוורר זה לא טוב לגב"
אני: "את דואגת לגב שלי?"
היא: "אפשר לכבות?"
אני : "יש לך בצד השני עוד חמישה מכשירים:"
היא: מזיזה את המאוורר ומתחילה לרוץ
אני: החלטתי לא להגיב.
בעולם האלים שאנחנו חיים בו היום הנוכחות שלך לא תמיד ניספרת ע"י האחר. הוא לא באמת סופר אותך.
לפעמים הוא ימתיק שפתיים – יעשה כאילו הוא מתחשב בך או שואל את דעתך או מקשיב לך – אבל לא באמת.
אוטו שרמר יצא עם ספר על הנוכחות לפני יותר מעשור (Theory U). לפני שנה יצאה מהדורה מחודשת. הספר עוסק בשאלת הנוכחות וגם בשאלת ההיעדרות – אבל לחלק השני לרוב לא שמים לב.
שרמר מסביר נוכחות כדינמיקה של תחושה משותפת ועיצוב משותף של מציאות עתידית באמצעות פתיחות ללמידה.
ההיעדרות היא המצב של התנתקות מאחרים (הכחשה, אי-רגישות) ומעצמנו שמובילים להרס הפנימיות שלנו ושל האחרים. במצב זה אנחנו פועלים מתוך מצב פנימי של התמקדות בעצמי בלבד, בעור שלי ובצרכים שלי. הבעיה היא "בגללו" – הפרדה בין "אני" ל- "הוא" ; "אנחנו" ו"הם" כך שאני בונה חומות ש"הם" לא יכנסו לטריטוריה "שלי".
אנחנו רואים את זה בכל רובדי החיים (המדיני, הפוליטי, התרבותי, החברתי ) אך לא מספיק שמים לב כשזה קורה ברובד הבין-אישי. מי שנכנס לחדר כושר בעמדה של 'כולו שלי' – מזמין אותך להשתבלל לתוך עצמך. מזמין אתך להיעדר במקום להיות נוכח. הכוח להיות נוכח הוא לא מובן מאליו.
מערכת יחסים חברתיים שמזמינה נוכחות יכולה להקל.
אבל עכשיו זה כבר ב"דיקדוק הפנימי" של החברה שלנו – לפעמים זה "שבטים", לפעמים זה "גזענות" לפעמים זה 'סתם' מאבק על חנייה.
ולי זה קרה סביב המאוורר.
מה החלופה?
כמי שגדל בקיבוץ – בעולם החקלאי, אני יודע כי מה שקובע בעיקר את איכות היבולים זה לא מה שרואים – אלא מה שלא רואים. הדברים שמסתתרים בקרקע (המזיקים, הרעלים, איכות האדמה ויכולת קליטת המיים) הם הקובעים את האופן שבו הדברים הניראים (ההשקייה, הדישון, הריסוס) יביאו תועלות. ובאנלוגיה, הדיקדוק הפנימי של החברה שלנו לפעמים יותר משפיע מאשר ההתנהגות הניראית במצבים ספציפיים של החברים בקהילה.
לכן, צריך לעבוד על התשתיות – על הסמוי מן העין. ליצור סביבה שמזמינה נוכחות.
אם הדקדוק הפנימי שלנו הוא היעדרות ולא נוכחות – אנא אנחנו באים?
# בהשראת אוטו שרמר ותיאוריה U.