ה- 7 באוקטובר היה אירוע מכונן או אירוע מעצב?

אין ספק שב-7 לאוקטובר 2023 התרחש במדינה אירוע מכונן. אך האם הוא גם הפך לאירוע מעצב?

במציאות כאוטית ומורכבת כמו זו שאנחנו חיים בה האבחנה בין השניים עשויה להיות דקה. בגלל חשיבותה והרלוונטיות שלה, אני רוצה לפתוח רגע סוגריים ולהמשיג שלושה מושגים שהם בעיניי מפתח לדיון.

[פיצוליות (bifurcation) הינה נקודה בזמן שבה מתפתחת אפשרות של הכרעה בין שני (או יותר) כיווני התפתחות.

אטרקטור היו מגמה בהתפתחות שמובילה למציאות חדשה עתידית שניתן לנסח אותה בבהירות או, במילים אחרות, לאן הדברים הולכים אם לא נעשה כלום בעניין. מושג משנה הינו 'אגן אטרקטורים' (attractor’s basin) – שמניח שהמציאות יכולה להתפתח לכל מיני כיוונים שאנחנו יכולים לזהות את המגמות אליהן ושיכולים להתהוות.

פיגומים (או תמוכות, scaffolds) הם הכלים שנוכל ליצור באופן שיאפשר או יתמוך בווקטור מסוים להתהוות בתוך מגוון האפשרויות הפתוחות ובכך נקדם את התהוותו של אטרקטור 'מועדף']

זהו, גמרנו את ההגדרות.

עכשיו,

רבים מאיתנו נמצאים בימים אלו בתחושה שאין לנו יכולת להשפיע על מה שקורה. המציאות חזקה מאיתנו ומתקדמת בכיוונים שאינם רצויים לנו.

כל זה מתחיל לכאורה ב-7 לאוקטובר שבו 'חטפנו בומבה בראש' (לא באמת, האירוע הוא הדגמה ברורה של 'אי-רציפות' היסטורית. קרה משהו משנה מציאות).

אבל עכשיו יש תחושה שחזרנו לאותה מגמה שהייתה קודם (המהפכה המשטרית נמשכת, ביבי ממשיך, ההפגנות התחדשו, אותם פוליטיקאים מובילים אותנו...). אנחנו נמצאים באותו מקום שבו כבר היינו. במשמעות הזאת האסון של ה-7 לאוקטובר לא שינה כלום – אותו אטרקטור שליט ואין שם אטרקטור חדש שמתהווה. האטרקטור האלטרנטיבי של ההתנגדות למהפכה המשטרית התפורר (אין מנהיגות פורצת דרך, אין רוח חדשה, אין כיוון שאפשר להזדהות איתו).

כלומר מכונן – אבל לא מעצב

אבל באגן האטרקטורים אולי יש עוד אפשרויות?

כדי שאירוע יהפוך למעצב אנחנו צריכים לחפש דרכים שבהן הוא ישנה את המציאות. שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד שבעקבותיו משהו אחר החל מתפתח. ויותר מזה, שאנחנו היינו חלק מזה!

מה זה ה'משהו אחר'?

אילו פיגומים אפשר להעמיד כדי לאפשר למשהו שאנחנו רוצים שיצמח, שיצמח?

איך נתמוך בתהליכים שיאפשרו למשהו חדש לצמוח?

כמו שאומר משה רדמן (אולי בפארפרזה שלי): תבוסתנות היא לא תכנית פעולה, אופטימיות היא עמדה פוליטית.

יש למישהו רעיון?