זה בסדר להיות מבולבל

August 13, 2011

או, אי- סדר זה בסדר  

המחאה החברתית של החודש האחרון נראית מאד מבולבלת, התקשורת טוענת כלפיה כי המסרים לא ברורים ואי-אפשר לדעת מה הם רוצים. אבל זה בסדר להיות מבולבל בשלב הזה. תהליכי שינוי חברתי הם לאו דווקא תהליכים סדורים. לפעמים ההיפך הוא הנכון. תיאורטיקן שבדי כתב כי אפשר להסתכל על תהליך שינוי כעל מעבר בין ארבעה חדרים בדרה דו-קומתית. מאחר וכתב בשבדית ועדיין לא תורגם לשפה אחרת, אתאר בקצרה את ארבעת החדרים ואיך עוברים ביניהם. נגלה כי חדר הבילבול הוא חדר הכרחי לפני המעבר לחדר ההתחדשות – החדר אליו חותרים מובילי שינוי. מבנה הדירה הדו-קומתית נראה כך: 

 

 



החדר שבו אנחנו חיים בדרך כלל הוא חדר שביעות הרצון. בחדר זה הכל עובד כמו שצריך, המטרות ברורות ומושגות, העבודה יעילה והרווחיות טובה. אנחנו לא רוצים לצאת מהחדר הזה. אבל דברים משתנים. העולם משתנה, השוק משתנה, החברה משתנה. בקצרה, המצב משתנה. אבל אנחנו בחדר לא רוצים לראות את זה. מבלי משים אנחנו יורדים במדרגות לקומה התחתונה אל חדר ההכחשה.

בחדר הזה אנחנו חיים כאילו הכל בסדר – זהו חדר שבו הייתה החברה הישראלית בשנים האחרונות. כל המדדים הראו שאנחנו בסדר – האבטלה ירדה, הכסף הפנוי גדל, לא נפלנו לבור שכל כלכלות המערב נפלו לתוכו. היה לנו מנהיג שפוי (פישר, לא נתניהו) שניהל את הכלכלה למרות מה שקרה בחוץ. הרגשנו כאילו הכל טוב. אבל מסתבר שזה לא קורה. חשבנו שהדברים יסתדרו בלעדינו. אולי גם חשבנו שאפשר לחזור מחדר ההכחשה ישירות במעלה המדרגות אל החדר בקומה העליונה – בחזרה אל חדר שביעות הרצון. אבל לא, השער למדרגות ננעל מאחורינו. לאט לאט – בחודש האחרון, החברה הישראלית יוצאת מהבונקר, אל הבילבול. 

 

חדר הבילבול, החדר שבו אנחנו נמצאים כעת, הוא היציאה הטבעית מחדר ההכחשה. ברור מה אנחנו לא רוצים. ברור מה באופן כללי אנחנו שואפים אליו ("שיפור מצבו של מעמד הביניים") אבל מעבר להכרזה הכללית, שום דבר לא ברור. החדר שמעל חדר הבילבול הוא חדר ההתחדשות. הבעיה היא שהעלייה לחדר ההתחדשות נעשית באמצעות מעלית – שכולם צריכים להשתחל לתוכה. המעלית משולה לתהליך של הסכמה – רק אם נבחר כולנו בדלת המעלית ונכנס אליה ביחד – נוכל לעלות לקומה למעלה. כלומר, אם כחברה, אנחנו רוצים להגיע אל חדר ההתחדשות (שרק ממנו אפשר להגיע בסופו של דבר אל חדר שביעות הרצון), אנחנו צריכים לבחור כיוון. אבל ישנה גם סכנה- הדלת בין חדר הבילבול לחדר ההכחשה היא דו-כיוונית; אפשר בקלות לחזור חזרה ולהישאר בקומה התחתונה.

 

לכן מה שנדרש עכשיו הינו תהליך של יצירת הסכמות על כיוון בין החלקים השונים של החברה. הדרך הכמעט יחידה להגיע להסכמות בחברה ליברלית, דמוקרטית ופתוחה היא דרך של דיאלוג. בדיאלוג צריכים להשתתף כל אלו שיכולים להשפיע או להיות מושפעים מהתוצאה. כל הללו שירוויחו או יפסידו מההסכמות. אנחנו צריכים לפתח את יכולות הדיאלוג בין המרכיבים השונים של החברה. תכנית ממשלתית בלי הסכמה של ראשי הרשויות לא תעבוד. פתרון לסטודנטים בלי פתרון לרופאים, לא יעבוד. פתרון למורים בלי פתרון לעובדים סוציאליים לא יעבוד. פתרון למשפחות מרובות ילדים בלי פתרון למשפחות צעירות שלא גומרות את החודש לא יעבוד. כלים לדיאלוג קיימים צריך רק לרצות להפעיל אותם ולהיות מוכנים להקשיב למה שיש לאחר להגיד. על זה בפעם אחרת. 

Please reload

Please reload

פוסטים נוספים