למה האימפריה הסובייטית נפלה?
מה יש למחאה החברתית ללמוד מנפילת האימפריה הסוביייטית?
הסברים רבים נערמו במחקר של היחסים הבינלאומיים בניסיון לענות על השאלה איך קרה שהאימפריה הסובייטית קרסה. אחד מהם עשוי להימצא רלוונטי למצב של מדינת ישראל היום.
כל המחקרים הקודמים ניסו להסביר את ההתפרקות הסובייטית באמצעות מגוון של תופעות מסבירות – אבל כולם נפלו משום שלא הצליחו להראות תופעה חדשה. רוצה לומר אם אתה טוען שרוסיה נפלה בגלל העלויות של המלחמה הקרה – אתה צריך להראות כי העלויות הללו הגיעו לרמה בלתי אפשרית עבור הסובייטים – אבל אף אחד לא יכול היה עד היום להראות זאת. אם אתה רוצה להסביר את הנפילה באמצעות הריקבון השלטוני – אתה צריך להראות שזוהי תופעה חדשה בממשל הסובייטי – מה שכנראה לא נכון.
ובכן, מהי התופעה שהתחדשה באותו זמן (סוף שנות ה- 80) שהיא ההסבר הייחודי, המתאים בעיתויו לנפילה?
האם ישנו "הקש ששבר את גב הגמל"?
באמצע שנות התשעים חקרו שני מומחים סובייטים[1] את ההסברים לנפילת ברית המועצות באמצעות תחקיר מקיף של הפקידים הבכירים בשלטון. מה שהם גילו הוא שהאימפריה לא התפוררה מבפנים בגלל לחץ חברתי מלמטה, או בגלל כשל שלטוני של גורבצ'וב וממשלתו, אלא בגלל שהפקידות הבכירה (ברוסית, nomenklatura) החליטה כי פירוק האימפריה עדיף על שמירה על שלמותה. כאשר התברר להם שהכיוון של השינוי שהשלטון מוביל עשוי להביא לשינוי בזכויות היתר ובהשפעה של הפקידות, הם הבינו שהם ירוויחו יותר אם הם יתנו לה ליפול.העילית החליטה שעדיף אחרת. ההסבר מתחזק מתוך העובדה שהאימפריה התפוררה כמעט ללא אלימות ושהאנשים שהיו הפקידים הבכירים הם היום האוליגרכיה.
אפשר לומר בביטחון מסוים כי האימפריה לא נפלה בגלל שהפסידה ב"מלחמה הקרה" אלא בגלל שכלל המערכת הגיעה למצב שבו קבוצה משמעותית בחברה יכולה הייתה לראות מה שאף אחד אחר לא היה יכול לראות ובגלל שהייתה לה סיבה טובה, אינטרס משותף, לפעול בכיוון מתואם.
מה המשמעויות שאפשר להוציא מכך לניהול שינוי בחברה הישראלית?
כדי להתמודד עם השאלה הזאת כדאי לצרף עוד פיסת ידע מעולם אחר. פרדוקס "ערמת החול" הינו מקרה מדעי שבו מדענים (בעיקר סטטיסטיקאים, פיסיקאים ומתמטיקאים) מנסים לפתור כבר שנים. איך אפשר לנבא מתי ערמת גרגירי חול תתמוטט? לכאורה, חוקי הפיסיקה המוכרים צריכים להכיל את הידע הרלוונטי. אך מסתבר כי לא ניתן לנבא מיהו גרגר החול האחרון שלאחריו תתחיל המפולת. מערכת היחסים בין הגרגירים מורכבת מידי, לכל מחשב חזק ככל שיהיה, כדי לחשב בהסתברות משמעותית את הגרגר הקובע. המשמעות היא שערמת החול אוגרת בתוכה מידע שאיננו זמין לחוקרים החיצוניים.
מהי האנלוגיה?
בעולם כה מורכב, שכמות הפועלים בו כה רבה, שמגוון האינטרסים כה גדול, שמערכות הקשרים בין המשתנים השונים מורכבת ואף משתנה במהירות – מי יכול לנבא שינוי? מי יכול לנבא מתי יקרה שינוי? מי יכול לדעת מה יהיה השינוי?
האם פרופ' מנואל טרכטנברג הוא היחידי שיכול לדעת? האם ועדת טרכטנברג היא הגרגר האחרון?
וגם
האם אפשר לגרום לזה שועדת טרכטנברג תביא את תחילתו של שינוי? האם יתכן שהוספתם של פקידי ("נערי") האוצר למעגל המחאה היא פריצת הדרך שאנחנו מחכים לה? אם ננסה ללמוד מן האמור לעיל אפשר לטעון שפעילי המחאה נקטו מול ועדת טרכטנברג בשתי אסטרטגיות לא אפקטיביות המיוחד: האחת, נחכה, נראה ואז נגיב השנייה, להתנגד ,להתעלם ולהתרחק
האם אפשרית אסטרטגיה שלישית?
האם אפשר לנצל את השבועות הבאים בשביל להשפיע על פקידי האוצר באופן ישיר?
האם הפניית אנרגיה יצירתית מול הועדה עשויה להביא תועלת יותר מאשר התעלמות או התנגדות?
[1] David Kotz & Fred Weir