תימרון: כאוס ככלי מחשבתי להכרעת קונפליקט (או, עד מתי החמאס ימשיך לנצח אותנו בעזה?)

מספרים שג'ון בויד (John Boyd) היה הראשון לנסח את הסיבות לנצחונות של האמריקים בקרבות האויר במלחמת קוריאה. הוא מצא שהיתרון הטכנולוגי של המטוס האמריקאי על זה הרוסי הוא לא ההסבר העיקרי להכרעה, אלא מהירות החשיבה של הטייס.

הניתוח שלו, שתוקף אח"כ גם בסוגי קרבות אחרים, הראה כי מהירות ההפעלה של מסגרת החשיבה שמרכביה הם:

תצפית, אוריינטציה, החלטה ופעולה

כאשר המעגל הזה יותר מהר מהיריב, גורמים ליריב לחוש שהוא הוכה ושיכולת ההתגברות שלו אבדה - מכיוון שקצב האירועים שהוא צריך להתמודד איתם הוא מעבר ליכולותיו (הוא קרא לתופעה, Psychological Disruption). מעגל החשיבה האמור מצליח כאשר הוא סמוי מן העין, מהיר, לא שיגרתי, מפתיע, מטעה, מנצל חולשות של היריב ומסכל מאמצים שלו.

הגישה הזאת מעבירה את כובד משקל ההכרעה מעוצמת הכוחות והחתירה למפגש אל תימרון עוקף ומהלכים מהירים שתפקידם ליצור לצד השני עומס קבלת החלטות שלא יוכל לעמוד בו (המביאה לבילבול, לפניקה, לתחושת כאוס או לפסיביות ושיתוק) ובכך למוטט את יכולתו לשלוט בכוחות, להפעילם כמתבקש מתמונת הקרב. – וכך להכריעו. ברור שיחסי עוצמה עשויים להכריע את המערכה בטווח הארוך – אבל בכל קרב בניפרד הם עשויים שלא להספיק.

כך, הגישה הזאת מדגישה את מהירות קבלת ההחלטות כמתכון המנצח יותר מאשר העוצמה היחסית.

מתי אנחנו טובים בהאצת קבלת החלטות?

ברור שארגונים בירוקרטיים (כמו ממשלה) מאיטים את מהירות ההחלטה מבחירה. הם מעדיפים שיקול דעת מבוסס נתונים ופרוצדורות החלטה על חופש פעולה 'מסוכן' (ועדות חקירה תדירות מעצימות את האפקט).

מדוע צריך לחכות לישיבת קבינט כדי להחליט על הפעלת הכוח? התשובה- לא בגלל שיקולי ניהול מלחמה אלא בגלל שיקולים ואילוצים 'אחרים'.

מדוע הנהלה צריכה להתכנס לישיבה שגרתית – שקבועה חודשים מראש ביומן, כדי לקבל החלטה טקטית שמהירות קבלתה חשובה מאיכותה או מגיבוי רחב לגביה?

ברור שבעולם ה 'vuca-לי' מהירות ותיזמון חשובים - לפעמים יותר, מאיכות או הסכמה רחבה. הסיבה היחידה המהותית לעיכוב היא ההימנעות מלאפשר חופש החלטה למקבל ההחלטות הרלוונטי.

חופש פעולה משמעותו החופש לבחור, להחליט ולפעול. חופש פעולה מאפשר תימרון.

המגבלות להחלטה צריכות להצטמצם למימוש הכוונה האסטרטגית במסגרת הערכים המוסכמים. כל היתר (מבנה סמכויות, פרוצדורות החלטה, אגו של מנהיגים בכירים ותחרות על כוח ושליטה) הם לא רלוננטים להצלחת התימרון.

וניראה, שכמות, קצב ואיכות התימרונים שנוכל ליצר - אשר יגרמו ליריב אובדן אורינטציה, הם המנוע להצלחה.

כאוס בראש של היריב – הוא מתכון לניצחון. יחסי עוצמה לטובתך – לאו דווקא מספיקים (ועוד פחות כאשר מטרת המלחמה איננה רק הכרעה של כוח לוחם).

מי שקורא עיתונים מבין שהכאוס הוא בראש שלנו.

הבלוג בהשראת

A Monograph by Major G.S. Lauer: Maneuver Warfare Theory: Creating A Tactically Unbalanced Fleet Marine Force? School of Advanced Military Studies, United States Army Command and General Staff College, 1991