דמוקרטיה ואוטוקרטיה - למה יש רק פתרון יחיד? על התארגנות מדינתית כמושך מוזר

"העריצות היא הכחשת המורכבות"

יעקב בורקהרדט [1]

מושך (attractor) היא ייצוג של הכיוון שההתארגנות האנושית חותרת אליו ומה ניראה כמצב הסופי שהיא תגיע אליו.

דיקטטורה היא מושך פשוט: השלטון מהווה את מרכז הכוח והחתירה הינה לריכוז הכוח בידיים בודדות.

דמוקרטיה היא מושך מוזר: יש בה שלוש רשויות שנאבקות תמידית על השפעה ומה שמתרחש בה כשהיא מתפקדת היטב היא תנועה מאזנת בין שלוש הרשויות (יש שיגידו ארבע, עם העיתונות חופשית). בראיית הכאוס זהו אטרקטור מוזר תלת- מוקדי: ששלוש תכליות שונות פועלות בו במקביל ויש צורך לתמרן ביניהן, כמו שמראה האיור.

מבנה סכמתי של אטקרקטור מוזר

מבחינת מדעי הכאוס המאבק לרפורמה משפטית יכול להיראות כמאבק של הפיכת המדינה ממכוונת ע"י מושך מוזר למכוונת למושך פשוט. החיים בהתארגנות שהמושך שלה מוזר מסובכים הרבה יותר מאשר החיים בהתארגנות שהמושך שלה פשוט:

אנשי העסקים מוכוונים ע"י מושך פשוט: הרווח של העסקים שלהם. כל יתר הסוגיות יימדדו על בסיס התרומה שלהם לעסקים.

אנשי המשפט מודרכים ע"י אטרקטור פשוט: החוק, וכל רכיב אחר בשיקול הדעת מוכוון לעמידה בחוק.

מה מכוון את חברי הכנסת?

אם חברי הכנסת מייצגים את החברה שממנה הם באים, בהכרח ההתארגנות שלהם היא מסוג של אטרקטור מוזר. החברה האזרחית - המורכבת ממגוון רחב של בעלי עניין, שענייניהם מגוונים היא בהכרח התארגנות שהמושך שלה מוזר והיא צריכה לתמרן בין חתירה לתוצאות משתנות כל הזמן. חברי הכנסת אמורים לייצג את המגוון הזה בתהליך החקיקה.

תיאורטית, אנשי מדעי המדינה מייצגים בצורה הראויה ביותר את הרעיון של אטרקטור מוזר תלת- מוקדי. הם מתמרנים, אנליטית, בין שלושת המוקדים (שלושת הרשויות) כעניין שביום יום. אבל אין להם התארגנות ואין להם כוח פוליטי.

תיאוריות מתחום הכאוס לא אומרות הרבה על מאבק הין אטרקטורים כאשר נמצאים 'על-סף-הכאוס', ובעיקר לא אומרות הרבה על מה מה אפשר לעשות כדי לשנות מציאות, משום שהן מדברות על היווצרות דפוסים ותבניות התנהגותיות כעניין אקראי. יחסי סיבה ותוצאה אינם ידועים במציאות כזאת ואם הם ידועים הם משתנים במהירות רבה. הוא מובנים רק לאחור, בדיעבד.

הרעיון של 'גם וגם וגם', רעיון שפירושו ניסיון ליצור אטרקטור חדש שמבוסס על רעיון של איזונים חדשים בין שלושת הרשויות, הוא כשלעצמו לא חדש. הוא הרעיון שנגדו יוצא האטרקטור החד-מוקדי הפשוט.

אם כך, יש לנו כאן מאבק בין אטרקטור פשוט לאטרקטור מוזר - מורכב.

אבל, האטרקטור המורכב כולל בתוכו גם את האפשרויות של האטרקטורים הפשוטים. יש בו גם את ההוויה המחוקקת, גם ההוויה השופטת וגם ההוויה השולטת כפי שמראה האיור.

האיור משקף את הרעיון שהשתבללות של כל מוקד אל תוך עצמו מנתקת אותו מהמוקדים האחרים ולמעשה גורמת לפיצול ולשבירה של ההתארגנות כמכלול.

האם יש מוצא?

יתכן שהמוצא נמצא סביב התופעה של 'משק כנפי הפרפר' – שינוי קטן בתנאי השפה יכול לחולל מהפך גדול בהמשך הדרך. האם אנחנו יכולים להתחיל לחפש פרפרים עם כנפיים רוטטות? האם ניתן לזהות סימנים של מופעים חדשים שכדאי לתמוך בהם כדי שיתחזקו ואכן יתחילו לשנות את תנאי השפה (גם במשמעות של edge, וגם במשמעות של language)? האם אפשר להתחיל לטפח פרפרים חדשים?

אולי זו הדרך לעודד היווצרות של אטרקטור מוזר חדש?

[1] היסטוריון שוויצרי בן המאה ה-19